אתה לא מחדש לי כלום. אני לא מבינה למה בזבזתי חצי יום על להגיע לכאן

"אתה לא מחדש לי כלום. אני לא מבינה למה בזבזתי חצי יום על להגיע לכאן".

זה מה שאמרה לי לפני כמה ימים מנהלת בארגון בו העברתי סדנא. עכשיו, יש מנחים או יועצים בקהל? זה בערך הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד לנו, נכון? אנחנו מוכנים לשמוע שאנחנו טועים, מכוערים, מעצבנים, הכל.
רק בבקשה אל תגידו לנו שאנחנו לא מחדשים.

אחרי שבלעתי את הרוק ואת העלבון, החלטתי שזו הזדמנות לתרגל את אחד הכלים שאני מלמד מנהלים שנקלעים לקונפליקט מול עובד- 'לצאת מהספירלה'. שנייה! אני מסביר הכל!

מול אותה מנהלת יש לי 2 אפשרויות:
1. לנסות להראות לה שאני כן מחדש, להוכיח לה דרך משתתפים אחרים שממש אמרו כמה אסימונים (חדשים!) נפלו להם. להסביר לה כל מה שלדעתי חדש ושונה ואחר ומדהים במה שאני עושה.
מה התגובה שלה לדרך הפעולה הזו? היא תבין שאני לא מסכים איתה, ותנסה להגביר את העוצמה בה היא מסבירה לי עד כמה אני משעמם ולא מחדש.
אם אמשיך באותה אסטרטגיה, אנסה שוב גם אני, להגביר את עוצמת ההסברים שלי- עוד המחשות, עוד הוכחות.
היא כנראה גם תמשיך באותו הכיוון ואנחנו, נכון- בספירלה שיורדת כלפי מטה.
מה שקורה בספירלה הוא שגם אני וגם האדם שמולי מדברים בדיוק באותה השפה. לעתים זו שפה של אשמה, לעתים זו שפה של כעס. כשזה קורה, הדרך היחידה שלנו היא להגביר את הווליום, ואז גם הצד השני מגביר ווליום. ואז הפיצוץ מתקרב. אבל יש עוד דרך.

2. הדרך השנייה היא לנסות לצאת מהספירלה. להבין מיד שאין שום סיבה שאני אשכנע אותה במשהו, כי למעשה הבחירה כאן היא לגמרי שלה.
כדי לצאת מספירלה מישהו (המנהל, המנחה) צריך להחליט שהוא מדבר בשפה שונה מהאדם השני.
במקרה הזה בחרתי בשפה של אמפטיה.

"אני מבין כמה את בטח מתוסכלת מהתחושה שבזבזת יום עבודה יקר".
היא בתגובה– גלגול עיניים. ושתיקה.
אני: "ועכשיו יש לך בחירה, האם את חושבת שיש סיכוי שתנסי ללקט לך מכאן טיפ או שניים, שגם אם הם לא יחדשו לך, אולי ירעננו משהו? ואם לא, יש סיכוי שתעזרי לי כדי שאוכל להתקדם?"
היא: טוב. (גלגול עיניים).
אני: ממשיך הלאה.

הרבה לא היו רואים בסיום הסצינה הזו איזו הצלחה גדולה.
אבל אני כן.
למה?
1. לא נקלעתי לספירלה מיותרת.
2. העברתי את האחריות והבחירה למנהלת.
3. פרשתי עבורה את האפשרויות בכנות ובישירות.
4. השקעתי ב99 אחוז מהכיתה שכן איתי, על ידי זה שהדגמתי להם שימוש בכלי חשוב ושימושי.

עכשיו בואו ניישם את זה על תקשורת מול עובד.
עובד לא מרוצה מהשכר שלו. לי כמנהל אין העלאת שכר עבורו כרגע.
אני יכול לנסות להסביר לו שהשכר שלו מעולה! שהוא מרוויח 15 אחוז מעל המקובל בשוק! שיש מלא הטבות שוות!
מה הוא יעשה? נכון, ספירלה.
ולכן גם כאן, התפקיד של המנהל הוא לצאת מהספירלה. על ידי תגובה אמפטית, כנות בנוגע לאופק השכר והעברת ההחלטה לצד השני. קדימה.

מי יוצא מספירלה היום?
בוקר טוב!