התאכזבנו.
אנחנו כאן כל שנה. באותו מלון ואותו מקום. לפעמים אפילו באותו חדר.
ומושלם לנו כאן. הבריכה והים והשוקו בארוחת הבוקר.
וליאור.
ליאור מנהל צוות הבידור. כשהוא מזמין לבינגו, אנחנו מגיעים. כשהוא מכריז על תחרות אבובים בבריכה, אנחנו רצים. אם ליאור אומר, אנחנו אפילו מבקשים שירים של סטטיק ובן אל בבריכה.
מה שליאור אומר- אנחנו עושים.
השנה גילינו שליאור עזב. ותכלס, זה לא אותו דבר. ההצגה של פינוקיו הייתה פלייבק (ליאור לא היה מכשיר את זה), ההנחייה של האירובי בבריכה היתה חסרת אנרגיה. והערב יש בינגו, ואני ממש חושש ממה שהולך להיות שם.
זה סיפור על ניהול טאלנטים. מנהל צוות בידור, אולי המשרה הכי כפויית טובה וקשה לשימור שיש. ובכל זאת במשך ארבע שנים כל פעם שהגענו פגשנו את אותן אנרגיות (ואת אותן השאלות בבינגו).
ניהול ושימור של טאלנטים הוא מפתח להצלחה של הארגון. אי אפשר להפחית בחשיבות של הנושא הזה.
איך עושים את זה? ממש בקטנה, כמה נקודות-
- מעדכנים את הטאלנט שהוא כזה. נותנים לו לדעת שהוא מוערך. לא, זה לא יגרום לו לעוף על עצמו. לא, זה לא יגרום לא לבקש עוד כסף (לא בהכרח).
- מעניקים לו תחומי אחריות שיושבים על החוזקות והתשוקות שלו. זו נקודב חשובה, אני רואה הרבה ארגונים שמעניקים סמכות באזור שהטאלנט לא מחובר אליו- ואז יש אפקט הפוך. תבררו מה עושה לו את זה, ושם תנו אחריות אמיתית.
- תנו לו להיות בקדמת הבמה, כמו ליאור. מול הלקוחות שלכם, מול ההנהלות שלכם. תנו לו להופיע ותחשפו אותו.
- אני אומר בזהירות, תבחנו את מודל ההעסקה שלו. תראו אם זה מכבד אותו. תזכרו כמה יעלה לחפש ולהכשיר מישהו כמוהו.
- העניקו בטחון ותחושת יציבות. מוכנים להתחייב לו לטווח ארוך? תגידו לו. תעשו מעשים שממש יראו את זה. זה חשוב מאוד.
אז אנחנו פה, מתחילים להתארגן לבינגו בלילה. תכלס, הניצחון שלנו בטוח כי אנחנו זוכרים בעל פה את השאלות והמשימות (7 מדינות ללא אותיות אהוי, המדינה בה הופיעה אילנית באירוויזיון ועוד).
דש לליאור.