הישרדות אל מול שיחה של אמון

סיפור שאני לא אמור לספר, אבל חשוב לי.
שיחה של הישרדות אל מול שיחה של אמון.

לקוח מתקשר, והשיחה נפתחת כך: "הי דוד, קיבלתי עליך המלצה מקולגה והייתי רוצה לבחון האם תתאים להגיע למנהלים שלנו. אני רוצה להגיד מראש, שמדובר באוכלוסייה של מנהלים חכמים ומתוחכמים במיוחד ולא כל אחד מצליח לעבור אותם".

אני בלב: מרגיש מאוים, נלחץ. אני צריך לספק עכשיו את התשובה הכי חכמה ומתוחכמת שיש לי. אני חייב להתאים לדרישה פה. ורגע, יש מצב שאולי אני לא מספיק חכם ומתוחכם עבורם?
אני בקול: מספר מה יש לי להציע.
הלקוח: "כן, תראה, חשוב להבין שבאמת הרמה אצלנו מאוד גבוהה. יש לך ניסיון עם אוכלוסיות כמו שלנו?"
אני בלב: שיט, לא הלך לי טוב. הרגשתי שלא הלך לי טוב.
אני בקול: מציע הצעה שנשמעת לי יצירתית.
הלקוח: "אוקי, תודה, תן לי לבדוק קצת ואני אחזור אליך".

הרשו לי לגלות לכם סוד, הוא לא יחזור אלי.

לקוחה אחרת מתקשרת: "הי דוד, קיבלתי עליך המלצה מחברה, אני קוראת קצת את התכנים שלך ונראה לי שתוכל להתאים לתכנית הסדנאות שלנו בשנה הבאה.
אני: "איזה כיף שפנית אליי, וממש נחמד לי לשמוע שאת מתחברת למה שאני אומר, מה אתם צריכים?"

קיצר, תיאמנו סדנא בחודש הבא. ומה הקטע המוזר, אני הולך להעביר שם סדנא שהעברתי כ-900 פעם בזמן האחרון, ואיכשהו, יש לי חשק בלתי מוסבר להגיע לשם. וברור לי שאני אגיע באנרגיה גבוהה וברור לי שתהיה סדנא פיצוץ.

אז מה ההבדל?
הלקוח הראשון עיצב את השיחה כשיחת של הישרדות. אף אחד לא מתפקד טוב כשהוא במצב הישרדות. גם לא העובד שלכם, כשאתם מאיימים עליו, או עושים שימוש רק בכח הסמכות הניהולית שלכם, אתם יוצרים שיחה של הישרדות. שתוציא ממנו ביצועים מספקים, במקרה הטוב.
הלקוחה השנייה, לאורך כל התקשורת מייצרת שיח של אמון. שיח של אמון מאפשר לאנשים להופיע במלוא הפוטנציאל שלהם. הם פועלים מתוך תחושה של 'יתרה' בבנק הפנימי ולא מתחושה של 'מינוס'. גם העובדים שלכם מרגישים בזה. גם שיחות קשות, גם משימות משמימות יכולות להתיישב על שיחה של אמון שתייצר ביצועים שיהיו הרבה יותר ממספקים ובעיקר- תייצר יחסים שאפשר לבנות עליהם.

ולמי שהגיע עד פה, ספרו לי, מי בא להגיד לי שלום בכנס קהילת הגיוס בשבוע הבא?
וברור ברור שאתם באים לסדנה שלי על יצירת מדגמי עבודה DIY.
ברור!